התכווצות
תחושה של כבדות או דחיסות, מתח, כאב.
הסיפור של מאיר, ואיך שיטת החוויה הסומטית עוזרת לגוף לשחרר בהדרגה אנרגיה שנשארה כלואה בו מאז הטראומה.
מאיר, בן חמישים מאזור המרכז, סובל כבר שנים ארוכות מתסמינים של חרדה, שינה קלה, קושי לבטוח בזולת ודיכאון.
במשך עשרות שנים עשה מאיר כל מאמץ לנהל אורח חיים רגיל לחלוטין: הוא התחתן והקים משפחה. ועם זאת, מה שרחש בלבו כרסם בו והעיב על איכות חייו.
רק באמצע החיים, כשהרגיש שתמו כל כוחותיו, החליט מאיר לעשות שינוי מהותי ולנסות לראשונה להבין מה המקור לתחושות הקשות שלו.
אפשר לחלק תחושות גוף לשתי קטגוריות: התכווצות, או ההפך ממנה, התרחבות.
תחושה של כבדות או דחיסות, מתח, כאב.
תחושה של רווחה, קלילות וחופש.
מאיר, וכמוהו רבים אחרים, נושא היסטוריה של חוויות טראומטיות שהשאירו בו את חותמן. גם אם לא ידע להצביע במדויק על החוויות האלה כמה שמעיב על חייו, גופו הראה זאת בשלל התסמינים שתיארנו.
את המזור מצא מאיר בטיפול אצל פסיכולוג בתל אביב, שכלל שיטה שנקראת החוויה הסומטית, או בשמה הלועזי Somatic Experiencing (SE).
הגישה יוצאת מההנחה שאדם שחווה טראומה נפשית אוצר בתוכו את האנרגיות שהגוף גייס כדי להתמודד עם סכנה או איום (למשל, כדי לברוח או להילחם), אבל מסיבות שונות האנרגיות האלה לא נוצלו עד תום. במקום זאת הן שמורות בגוף בצורת כיווץ שרירי.
תגובה אינסטינקטיבית נוספת לאיום היא ה"פריז", הקפיאה במקום. כאן האנרגיות שהגוף גייס "נכלאו" מתחת לקפיאה, ולא הייתה להן הזדמנות להניע את תוכניות הפעולה של "הילחם או ברח". האנרגיה שלא שוחררה באה לידי ביטוי בתסמינים פיזיים ונפשיים, כמו אלה שמאיר סובל מהם.
כשאין לאדם מספיק משאבים, או שחסרה לו הזדמנות לפרוק כראוי אנרגיות הישרדותיות, מערכת העצבים נעשית "מוצפת" ואינה מסוגלת עוד להכיל את האירוע הטראומטי. המתח הולך ומצטבר בגוף עד שנוצרים תסמינים שונים.
כשהיה ילד, מאיר היה עד להתאבדות של אביו. בבית לא דיברו על החוויה המטלטלת הזו כמו שצריך, ומאיר מעולם לא מצא את המקום הנכון לפרוק את מה שהיה על לבו.
מצד אחד, ילד קטן שצפה באירוע כזה, שעורר תחושת חוסר אונים וטלטל לגמרי את תפיסת עולמו. מצד שני, חוסר היכולת לעבד את המאורע בלי עזרה מתאימה. יחד הם הובילו לכך שהצטבר אצל מאיר מתח נפשי וגופני שמעולם לא בא לידי פורקן.
מערכת העצבים שלו נשארה דרוכה, במצב הישרדותי. ערנות היתר, הדופק המואץ ושאר התסמינים ביטאו את הדריכות הזו, וגם את החוויה המחודשת של הטראומה בעקבות טריגרים שונים.
מטפלים בשיטת החוויה הסומטית מאפשרים בטיפול, בצורה מבוקרת ואיטית, להשלים את התגובות הפיזיות שלא התאפשרו בזמן האירוע הטראומטי (כמו "הילחם או ברח").
התהליך המבוקר הזה מוביל לשחרור הדרגתי של אנרגיה שעדיין טמונה בגוף של המטופל.
כאן ההכשרה המקצועית והניסיון של המטפל קריטיים: אם לא עובדים במקצועיות הדרושה, בצורה מדורגת, מקצוות הטראומה אל הליבה, קיימת סכנה של רה־טראומטיזציה.
בפגישה המטופל לומד ומתרגל דרך עבודה שמאפשרת לגוף לשחרר אנרגיה כלואה, לאט ובאופן מבוקר. זהו חיזוק של תהליכים טבעיים שקורים לפעמים גם באופן ספונטני.
קודם המטופל לומד להתמקד בתחושות גוף נעימות שמשאבות אותו (מלשון "משאב") וגורמות לו להרגיש טוב יותר ומועצם יותר.
אחר כך הוא מתמקד בתחושות שעולות סביב הנושא שבחר לאותה פגישה, ובמיוחד במקומות בגוף שבהם יש כיווץ: כבדות, מתח, כאב. בצעדים קטנים ומדודים, תחושה אחר תחושה, ובחיבור לערוצים נוספים של החוויה: מחשבה או דימוי, רגש או התנהגות. לפעמים עצם ההתבוננות מספיקה כדי שהכיווץ יתפוגג.
אם הכיווץ לא נעלם, המטופל מתרגל להעביר את הקשב לסירוגין בין תחושת הכיווץ לתחושת ההתרחבות (קלילות, זרימה) וחוזר חלילה. עובדים כל פעם על תחושה אחת, ועוקבים אחרי תהליכים של שחרור או פורקן.
כשמגיע השחרור ואין עוד תקיעות במערכת, הגוף והנפש צריכים זמן להתארגן מחדש. התהליך מתחיל בפגישה וממשיך גם אחריה, ולפעמים המטופל ירגיש עייף מאוד אחרי פגישת SE.
התהליך הטיפולי עשוי להיות ממושך, בהתאם למטרות הטיפול.
ייתכן שהמטופל יגיע לתובנות לגבי עצמו ועולמו, ולגבי התפקוד שלו בזמן האירוע הטראומטי שעליו עבד.
הבנה של הקשר בין אירועים מאתגרים או טראומטיים לבין התחושות והרגשות שנלווים אליהם, ועיבוד מדורג ועדין של החוויה, מהקל אל הכבד, מפתחים ומחזקים תהליכים של ויסות עצמי.
הגדלת הסיבולת הרגשית והיכולת להכיל תחושות ורגשות קשים.
השאירו פרטים ואחזור אליכם לשיחת היכרות קצרה, או פנו ישירות.